תקציר ספר חנוך: מה כתוב בספר, חלק אחר חלק

בקצרהספר חנוך א׳ מספר על מלאכים שירדו אל הארץ, לקחו נשים והולידו ענקים, על המשפט שנגזר עליהם, ועל חנוך, שעלה לשמיים, ראה את סודות העולם וחזר למסור אותם לבניו. הספר כולל גם חזיונות על אחרית הימים, חיבור על מהלך המאורות ועל לוח השנה, ודברי תוכחה ונחמה.

רוב מי ששמע על ספר חנוך שמע עליו דבר אחד: מלאכים שנפלו. זה נכון, אבל הסיפור הזה תופס אחד עשר פרקים מתוך מאה ושמונה. מי שפותח את הספר ומצפה לעלילה אחת רצופה מגלה מהר שהוא מחזיק בידו ספרייה קטנה: חמישה חיבורים שנכתבו בידי מחברים שונים, לאורך כשלוש מאות שנה, ונכרכו יחד תחת שם אחד.

מה שלפניכם הוא מפה של הספרייה הזאת, חיבור אחר חיבור, ואחריה תקציר של ספר חנוך ב׳, שהוא ספר נפרד לגמרי.

ספר העירים: פרקים א עד לו

זהו החלק הקדום והמפורסם ביותר. הוא נפתח בברכה שחנוך מברך את הצדיקים, ובדרשה קצרה על הטבע, ששומר על חוקיו, לעומת בני האדם, שאינם שומרים עליהם.

אחר כך בא הסיפור. מאתיים מלאכים, ובראשם שמעזא, נשבעים על הר חרמון, יורדים אל הארץ ולוקחים נשים מבנות האדם. הנשים יולדות ענקים, שאוכלים את כל מה שבני האדם מגדלים, ולבסוף את בני האדם עצמם. המלאכים מלמדים את בני האדם כישוף, נשק ותכשיטים, והמורה הראשי הוא עזאזל. הארץ זועקת, ארבעה מלאכים נאמנים מביאים את הזעקה לפני אלוהים, והדין נגזר: נח יוזהר מפני המבול, עזאזל ייאסר במדבר, הענקים ישמידו זה את זה, והמלאכים שחטאו ייכלאו עד יום הדין.

כאן נכנס חנוך. המלאכים מבקשים ממנו לכתוב בעבורם בקשת רחמים. הוא עולה לשמיים, רואה את כיסא הכבוד בבית של אש וקרח, ומקבל את התשובה: הבקשה נדחית. בפרקים האחרונים של החלק הזה מלאכים מובילים אותו למסע אל קצות הארץ, שבו הוא רואה את כלא הכוכבים, את מקום נפשות המתים, את עץ החיים ואת גן עדן.

ספר המשלים: פרקים לז עד עא

החלק השני הוא שלושה חזיונות, שהספר מכנה משלים.

וְזוֹ רֵאשִׁית דִּבְרֵי הַחָכְמָה, שֶׁנָּשָׂאתִי אֶת קוֹלִי לְהַגִּידָם לְיוֹשְׁבֵי תֵּבֵל: שִׁמְעוּ, זְקֵנִים, וּרְאוּ, צְעִירִים, אֶת הַדְּבָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁאֲדַבֵּר לִפְנֵי אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת.

ספר חנוך א׳, פרק לז, פסוק 2

אלוהים נקרא כאן ״אלוהי הרוחות״, ולצדו מופיעה דמות חדשה: הנבחר, הוא בן האדם, שנבחר לפני בריאת העולם, יושב על כיסא הכבוד ושופט את המלכים ואת התקיפים. בין החזיונות משולבים קטעים על נח ועל המבול, ובהם התיאור של שתי המפלצות, לוויתן ובהמות. החלק מסתיים בעלייתו של חנוך אל שמי השמיים, ובמשפט שמפתיע את הקוראים עד היום: ״אתה הוא בן האדם״.

ספר המאורות: פרקים עב עד פב

החלק השלישי שונה מכל השאר. אין בו עלילה ואין בו משפט. המלאך אוריאל מראה לחנוך כיצד פועלים השמיים: ששת השערים שמהם השמש יוצאת במזרח וששת השערים שבהם היא שוקעת במערב, מופעי הירח, שערי הרוחות, ולוח שנה של 364 ימים בדיוק, המתחלקים לארבע עונות שוות. בסופו חנוך מוסר את ספריו לבנו מתושלח, ומזהיר שבימי החוטאים ישתבש גם סדר הטבע. זהו החלק היבש ביותר בספר, ואולי החשוב ביותר בעיני מי שכתבו אותו: מי שטועה בלוח השנה חוגג את החגים בימים הלא נכונים.

ספר החלומות: פרקים פג עד צ

כאן חנוך מספר למתושלח שני חלומות שחלם בצעירותו. בראשון הוא רואה את הארץ שוקעת בתהום, כלומר את המבול, ומתפלל שלא יאבד כל זרעו. השני הוא חזון החיות: ההיסטוריה כולה, מאדם הראשון ועד אחרית הימים, מסופרת כמשל שבו האבות הם פרים, בני ישראל כבשים, והאומות חיות טרף.

איגרת חנוך: פרקים צא עד קח

החלק האחרון הוא דברי פרידה.

נִכְתַּב בְּיַד חֲנוֹךְ הַסּוֹפֵר: תּוֹרַת הַחָכְמָה, הַמְהֻלָּלָה בְּפִי כָּל אָדָם וְהַשּׁוֹפֶטֶת אֶת כָּל הָאָרֶץ, לְכָל בָּנַי שֶׁיֵּשְׁבוּ עַל הָאָרֶץ, וְלַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים שֶׁיַּעֲשׂוּ אֶת הַיָּשָׁר וְיִרְדְּפוּ שָׁלוֹם.

ספר חנוך א׳, פרק צב, פסוק 1

יש בו חזון השבועות, שמחלק את ההיסטוריה לעשר תקופות, ואחריו שורה ארוכה של קריאות ״אוי לכם״ אל העשירים ואל העושקים, ודברי עידוד לצדיקים, ששמותיהם כתובים בשמיים. לקראת הסוף מופיע סיפור לידתו של נח, התינוק שהאיר את הבית והבהיל את אביו. הספר נחתם בפרק קצר, שמציג את עצמו כ״ספר שני״ שכתב חנוך לדורות האחרונים.

ספר חנוך ב׳: עשרה רקיעים ושלושים יום

ספר חנוך ב׳, המכונה גם ספר סודות חנוך, נכתב מאוחר יותר, ושרד בסלאבית. הוא מספר סיפור אחד רצוף.

שני אנשים גדולים מאוד מעירים את חנוך משנתו ולוקחים אותו למעלה, רקיע אחר רקיע. ברקיע הראשון הוא רואה את אוצרות השלג והטל. בשני, מלאכים כלואים. בשלישי, את גן העדן, ומולו מקום עונש. ברביעי, את מסלולי השמש והירח. בחמישי, את חבריהם של המלאכים שירדו, עומדים ושותקים. בשישי ובשביעי, את צבאות המלאכים. ברקיע העשירי הוא עומד לפני אלוהים, נמשח בשמן, לובש בגדי כבוד, וכותב 366 ספרים מפי המלאך פרבואל.

אז מגלה לו אלוהים את סודות הבריאה, ומחזיר אותו אל הארץ לשלושים יום. בחלק השני של הספר חנוך מלמד את בניו: כיצד לנהוג באדם, כיצד לנהוג בבעלי חיים, וממה להישמר. בתום שלושים הימים יורד חושך על הארץ, וחנוך נלקח. בניו בונים מזבח במקום שממנו עלה.

מה מחבר את כל זה

חמישה חיבורים ועוד ספר, מחברים רבים, ולפעמים גם דעות שונות. ספר העירים מאשים ברוע את המלאכים, ואיגרת חנוך קובעת שבני האדם יצרו אותו בעצמם. ובכל זאת כמה דברים חוזרים בכל החלקים.

בכולם הצדק מתעכב, ובכולם הוא מובטח. בכולם העולם מסודר יותר משנדמה, והשמיים מנוהלים כמו ממלכה שיש בה רשומות. ובכולם עומד במרכז אדם אחד שעלה, ראה וחזר לספר, והקפיד לכתוב הכול.

אנחנו רגילים לחשוב על ספר כעל יצירה של מחבר אחד, שיש לה התחלה, אמצע וסוף. ספר חנוך נוצר בדרך אחרת. דורות של כותבים הוסיפו לו חלקים, כל אחד מהם בשמו של חנוך, כמו משפחה שממשיכה לבנות חדרים בבית ישן. תקציר יכול להראות את תוכנית הבית. כדי לדעת איך מרגישים בתוכו צריך להיכנס.