מתושלח: האיש הזקן בעולם, והיורש של חנוך

בקצרהלפי ספר בראשית, פרק ה, מתושלח חי 969 שנה, יותר מכל אדם אחר שנזכר בתנ״ך. הוא היה בנו של חנוך, אביו של למך וסבו של נח.

969. זה המספר, וזה כמעט כל מה שרובנו יודעים על מתושלח. הוא חי יותר מכל אדם אחר בתנ״ך, ושמו הפך לכינוי של זקנה מופלגת. מעבר לכך ספר בראשית אינו מספר עליו דבר: הוא נולד, הוליד בנים ובנות, ומת. אין לו אף מעשה ואף משפט.

ספר חנוך משלים את החסר, והתמונה שעולה ממנו מפתיעה. מתושלח של ספר חנוך הוא איש עסוק: שליח, עד, ובעיקר שומר של ספרייה.

החשבון של ספר בראשית

פרק ה בספר בראשית מוסר את המספרים ביובש של פנקס. חנוך הוליד את מתושלח כשהיה בן 65. מתושלח הוליד את למך כשהיה בן 187. למך הוליד את נח כשהיה בן 182, והמבול בא כשנח היה בן 600. מי שמחבר את שלושת המספרים האחרונים מקבל 969.

לפי החשבון הזה, מתושלח מת בדיוק בשנת המבול. התורה אינה אומרת זאת במפורש, אבל המספרים אומרים. חכמי התלמוד שמו לב לכך. במסכת סנהדרין נדרש הפסוק ״ויהי לשבעת הימים, ומי המבול היו על הארץ״: שבעת הימים האלה היו ימי האבל על מתושלח, והמבול חיכה עד שיסתיימו.

בתרגום השבעים, התרגום היווני העתיק של התורה, המספרים שונים, ולפי רבים מכתבי היד שלו יוצא שמתושלח המשיך לחיות ארבע עשרה שנה אחרי המבול, אף שלא היה בתיבה. הקושי הזה הטריד מלומדים נוצרים קדומים, ובהם הירונימוס ואוגוסטינוס, שהקדיש לו דיון בספרו ״עיר האלוהים״. ובנוסח השומרוני של התורה מספר שלישי: מתושלח חי שם 720 שנה בלבד, וגם לפי החשבון הזה הוא מת בשנת המבול. שלושה נוסחים, שלושה מספרים, ואף אחד מהם אינו מספר מה עשה האיש בכל השנים האלה.

מסתבר שגם אדם שלא עשה דבר יכול להעסיק פרשנים במשך דורות, אם רק חי מספיק זמן.

הבן שמקבל את הספרים

בספר חנוך א׳ מתושלח הוא קודם כול נמען. חלקים גדולים של הספר מנוסחים כדברים שחנוך אומר לבנו, ונפתחים בפנייה ״ועתה, מתושלח בני״. לו הוא מספר את חלומותיו, לו הוא מסביר את מהלך המאורות, וממנו הוא מבקש לכנס את אחיו כדי לשמוע את דבריו האחרונים.

ובעיקר, לו הוא מוסר את הספרים:

וְעַתָּה, מְתוּשֶׁלַח בְּנִי, אֶת כָּל אֵלֶּה אֲנִי מְסַפֵּר לְךָ וְכוֹתֵב בִּשְׁבִילְךָ. אֶת הַכֹּל גִּלִּיתִי לְךָ, וְנָתַתִּי לְךָ אֶת הַסְּפָרִים שֶׁבָּהֶם כְּתוּבִים כָּל אֵלֶּה. שְׁמֹר, מְתוּשֶׁלַח בְּנִי, אֶת כִּתְבֵי יַד אָבִיךָ, לְמַעַן תִּמְסֹר אוֹתָם לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים. חָכְמָה נָתַתִּי לְךָ, לְבָנֶיךָ וְלַבָּנִים שֶׁיִּוָּלְדוּ לְךָ, לְמַעַן יִמְסְרוּ אֶת הַחָכְמָה הַזֹּאת לִבְנֵיהֶם, לְדוֹרוֹת עוֹלָם.

ספר חנוך א׳, פרק פב, פסוקים 1 ו-2

זהו אחד הרגעים החשובים בספר, אף שאין בו מלאך ואין בו חיזיון. חנוך ראה את השמיים, אבל חנוך עומד להילקח. מה שיישאר אחריו הוא מה שנכתב, ומה שנכתב יישאר רק אם מישהו ישמור עליו. מתושלח הוא האיש הזה. בלשון ימינו היינו אומרים שהוא הספרן הראשון. והספרן מקבל גם הוראות עבודה: לשמור את הספרים שנכתבו ביד אביו, ולמסור אותם לדורות הבאים.

שליח אל קצה העולם

למתושלח יש בספר גם תפקיד מעשי יותר. כשנולד נח, ואביו למך נבהל ממראה התינוק, מתושלח הוא שיוצא לדרך. הוא מגיע עד קצה הארץ, קורא לחנוך בקול, שומע ממנו שהילד הוא בנו של למך ושמבול עומד לבוא, וחוזר עם התשובה.

קל לפספס כמה מיוחד המעמד שלו. חנוך כבר אינו חי בין בני האדם, ולמך אינו יכול להגיע אליו. מתושלח הוא היחיד שעומד ברגל אחת בכל עולם: בנו של האיש שהתהלך עם האלוהים, וסבו של האיש שיבנה את התיבה. כל מה שעובר מחנוך אל נח, ומן העולם שלפני המבול אל העולם שאחריו, עובר דרכו. אין בספר בן אחר של חנוך שנזכר בשמו פעמים רבות כל כך.

מתושלח של ספר חנוך ב׳

ספר חנוך ב׳ נפתח בלידתו:

וְכָךְ סִפֵּר: בָּעֵת הַהִיא, בִּמְלֹאת לִי מֵאָה שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנִים, נוֹלַד לִי בְּנִי מְתוּשֶׁלַח.

ספר חנוך ב׳, פרק א, פסוק 2

מי שזוכר את ספר בראשית יעצור כאן. שם נאמר שחנוך היה בן 65 כשנולד מתושלח, וכאן הוא בן 165. המספר הזה אינו טעות של מעתיק. כך כתוב בתרגום השבעים, ומכאן אחד הרמזים לכך שמחבר ספר חנוך ב׳ הכיר את התורה בנוסחה היווני.

בהמשך הספר, כשחנוך חוזר מן השמיים לשלושים יום כדי להיפרד, הוא מבקש ממתושלח לכנס את המשפחה. הספר מוסר אפילו את שמות אחיו: רגים, רימן, אוכן, חרמיון וגידד. ואחרי שחנוך נלקח בפעם האחרונה, מתושלח ואחיו בונים מזבח במקום שממנו עלה, ומקריבים שם קורבן לעיני כל העם. הספרן הופך, לרגע, גם לכוהן.

שם ומספר

פירוש השם מתושלח אינו ודאי. יש שפירשו אותו ״איש השלח״, כלומר איש הנשק, ויש הצעות אחרות. גם כאן, כמו בכל מה שנוגע לו, התנ״ך שותק.

השם עצמו, לעומת זאת, עשה קריירה מרשימה. ״זקן כמתושלח״ הוא ביטוי שגור בשפות רבות. עץ אורן בהרי קליפורניה, בן יותר מ-4,800 שנה ומן העצים העתיקים בעולם, נקרא על שמו, וכך גם בקבוק יין ענק שמכיל שישה ליטרים. כל מי שרוצה לומר ״הרבה מאוד זמן״ במילה אחת פונה אליו.

אנחנו זוכרים את מתושלח בזכות אורך חייו, וזו תהילה משונה. אריכות ימים אינה דורשת כישרון, אומץ או רעיון מקורי. היא דורשת בעיקר סבלנות. אולי משום כך לא הסתפקו מחברי ספר חנוך במספר, ונתנו לו עבודה.

והעבודה שנתנו לו מלמדת משהו על מה שהם עצמם חשבו על הזמן. אדם יכול לחיות 969 שנה ולהיעלם בלי להשאיר סימן. ספר יכול לשרוד אלפי שנים, בתנאי שבכל דור יימצא מי שיסכים לקבל אותו מן הדור הקודם ולמסור אותו לדור הבא. מתושלח של ספר חנוך הוא החוליה הראשונה בשרשרת הזאת. מי שקורא היום את הספר הוא, בינתיים, האחרונה.