חנוך ואליהו: שני האנשים שלא מתו

בקצרההמקרא מספר על שני אנשים שלא מתו כדרך כל אדם. על חנוך נאמר בספר בראשית שהתהלך את האלוהים ואיננו, כי לקח אותו אלוהים. על אליהו הנביא מסופר בספר מלכים שעלה בסערה השמיימה, במרכבת אש ובסוסי אש.

לפי המקרא, כל מי שנולד מת. אדם חי תשע מאות ושלושים שנה, ומת. מתושלח חי יותר מכולם, ומת. משה, שדיבר עם אלוהים פנים אל פנים, עלה אל הר נבו ומת. לכלל הזה יש בכל המקרא שני יוצאים מן הכלל בלבד, ושניהם העסיקו את הדמיון הדתי במשך אלפיים שנה יותר מכל מי שנקבר כהלכה.

חמש מילים ומרכבת אש

השניים עזבו את העולם בדרכים שונות מאוד. על חנוך נאמר בספר בראשית: ואיננו, כי לקח אותו אלוהים. חמש מילים, בלי עדים ובלי הסבר. הוא חי לפני המבול, אין לו עם ואין לו ארץ, ואיננו יודעים עליו כמעט דבר.

אליהו, לעומתו, הוא אחת הדמויות החיות ביותר במקרא. הוא מתעמת עם מלך, מוריד אש על הר הכרמל, בורח אל המדבר ומבקש את נפשו למות. וכשמגיעה שעתו, המחזה מתרחש לעיני תלמידו אלישע: מרכבת אש וסוסי אש מפרידים בין השניים, ואליהו עולה בסערה השמיימה. אלישע נשאר על גדת הירדן עם האדרת שנפלה, וחמישים איש שיוצאים לחפש את אליהו בהרים חוזרים בידיים ריקות.

אפשר לומר שחנוך הוא חידה ואליהו הוא סיפור. אולי משום כך הלכו המסורות שלהם בדרכים שונות. את החידה היה צריך לפתור, ולכן נכתבו על חנוך ספרים שלמים שמספרים מה ראה שם למעלה. את הסיפור היה צריך להמשיך, ולכן אליהו אינו מפסיק לחזור.

חנוך שואל מרכבה

מי שכתבו את ספרי חנוך הכירו היטב את סיפור אליהו, ולא היססו לשאול ממנו. כך מתוארת לקיחתו של חנוך בספר המשלים:

אַחַר כָּךְ, עוֹד בְּחַיָּיו, נִשָּׂא שְׁמוֹ מֵעַל כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ אֶל בֶּן הָאָדָם הַהוּא, אֶל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת. הוּא נִשָּׂא בְּמִרְכֶּבֶת רוּחַ, וּשְׁמוֹ נֶאֱסַף מִבֵּינֵיהֶם. מִן הָעֵת הַהִיא לֹא נִמְנֵיתִי עוֹד בֵּינֵיהֶם. הוּא הוֹשִׁיבַנִי בֵּין שְׁתֵּי רוּחוֹת, בֵּין צָפוֹן לְמַעֲרָב, בַּמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ נָטְלוּ הַמַּלְאָכִים אֶת הַחֲבָלִים לִמְדֹּד לִי אֶת מְקוֹם הַנִּבְחָרִים וְהַצַּדִּיקִים.

ספר חנוך א׳, פרק ע, פסוקים 1 ו-2

מרכבת רוח. ספר בראשית אינו יודע דבר על מרכבה, אבל מי שקרא את ספר מלכים ידע איך נראית עלייה לשמיים, והעניק גם לחנוך כלי רכב. ספר חנוך ב׳ בוחר בדרך אחרת: חושך יורד על הארץ, מכסה את העומדים סביב חנוך, וכשהאור חוזר, הוא איננו. גם כאן נשאר קהל נבוך שאינו מבין מה ראה, בדומה לבני הנביאים שעמדו מנגד ליד הירדן.

כבש אחד נמלט

הקשר בין השניים אינו רק ספרותי. בספר חנוך א׳ הם נפגשים ממש. בחזון החיות, שמספר את תולדות ישראל כמשל על בעלי חיים, חנוך עצמו צופה בהיסטוריה מראש מגדל גבוה שאליו הועלה. ובשלב שבו העם רודף את נביאיו, הוא רואה כך:

וְרָאִיתִי כִּי הַכְּבָשִׂים שָׁבוּ וְסָרוּ, הָלְכוּ בִּדְרָכִים רַבּוֹת, וְעָזְבוּ אֶת בֵּיתָם. וֵאלֹהֵי הַכְּבָשִׂים קָרָא לַאֲחָדִים מֵהֶם וְשָׁלַח אוֹתָם אֶל הַכְּבָשִׂים, וְהַכְּבָשִׂים הֵחֵלּוּ לַהֲרֹג אוֹתָם. אֶחָד מֵהֶם נִמְלַט וְלֹא נֶהֱרַג. הוּא בָּרַח וְצָעַק עַל הַכְּבָשִׂים, וְהֵם בִּקְּשׁוּ לַהֲמִיתוֹ. אַךְ אֱלֹהֵי הַכְּבָשִׂים הִצִּיל אוֹתוֹ מִיָּדָם, הֶעֱלָה אוֹתוֹ, וְהוֹשִׁיבוֹ אֶצְלוֹ.

ספר חנוך א׳, פרק פט, פסוקים 52 ו-53

הכבש שנמלט הוא אליהו, שברח מפני איזבל ושאלוהים העלה אותו אליו. חזון השבועות, חיבור אחר באותו ספר, מזכיר אותו במשפט אחד: בשבוע השישי, נאמר שם, יעלה איש השמיימה.

ובסופו של חזון החיות, רגע לפני המשפט הגדול, מושיבים המלאכים את חנוך בין הכבשים, ולצדו אוחז בידו טלה אחד. לפי פירוש מקובל במחקר, גם הטלה הזה הוא אליהו. אם כך, כבר במאה השנייה לפני הספירה דמיין מישהו את שני האנשים שלא מתו מתייצבים יחד, יד ביד, לקראת יום הדין.

שני עדים

הרעיון הזה עשה דרך ארוכה. הנביא מלאכי כבר הבטיח שאליהו ישוב לפני בוא היום הגדול והנורא. חזון יוחנן, החותם את הברית החדשה, מתאר שני עדים שינבאו באחרית הימים, ייהרגו בידי החיה העולה מן התהום, ישכבו ברחוב העיר שלושה ימים וחצי, ויקומו.

החזון אינו אומר מי הם. אבות הכנסייה הקדומים, ובהם טרטוליאנוס והיפוליטוס, לא התקשו לזהות אותם: חנוך ואליהו. ההיגיון שלהם היה כמעט משפטי. נגזר על כל אדם למות פעם אחת, והשניים האלה עדיין לא מתו. מותם, כתב טרטוליאנוס, לא בוטל. הוא רק נדחה. הם שמורים בשמיים כדי למות בסוף ההיסטוריה, במאבק האחרון.

זו קריאה מפוכחת למדי. בעיני טרטוליאנוס, עלייתו של חנוך אינה פרס על צדקתו. היא חוב שעוד ייגבה.

כיסא לאליהו

ביהדות נפרדו דרכיהם של השניים. אליהו נעשה בן בית. מעמידים לו כיסא בכל ברית מילה, מוזגים לו כוס בליל הסדר, והוא מופיע בתלמוד שוב ושוב, מתווכח עם חכמים ומבשר להם מה נאמר בשמיים.

עם חנוך היה לחכמים קשה יותר. במדרש בראשית רבה יש מי שאומר שלא היה צדיק גמור, ויש מי שעונה לשואלים שהמילה לקח פירושה פשוט שמת. ובכל זאת הוא לא נמחק. מסכת דרך ארץ זוטא מונה את מי שנכנסו בחייהם לגן עדן, וחנוך בן ירד ואליהו עומדים בראש הרשימה. וספרות ההיכלות, שנים רבות אחר כך, מעלה את חנוך גבוה מכל אדם אחר, והופכת אותו למלאך מטטרון.

מדוע הועדף אליהו? אולי משום שהוא נביא של ישראל, ויש לו שפה משותפת עם יושבי בית המדרש. חנוך קדם לאברהם ולתורה, והוא שייך לאנושות כולה. ואולי משום שספרי חנוך כבר היו אהובים מדי על כיתות אחרות, ובהן הנוצרים הראשונים.

מה עושים עם אדם שאין לו קבר

קבר הוא סוף פסוק. מי שנקבר, סיפורו נחתם, ואפשר לעלות אליו לרגל ולהתגעגע. אדם שאין לו קבר הוא סיפור שלא נגמר, וסיפור שלא נגמר אפשר תמיד להמשיך.

אנחנו נוטים לחשוב שהדתות עוסקות בעיקר במה שהיה. חנוך ואליהו מזכירים שהן עוסקות לא פחות במה שעוד יהיה, ושלשם כך הן צריכות מישהו שיכול לחזור. המקרא השאיר שתי דלתות פתוחות בלבד, ומאז, כל מי שרצה לספר על העתיד נכנס דרך אחת מהן.