אידריס: חנוך של הקוראן

בקצרהאידריס הוא נביא שנזכר בקוראן פעמיים: בסורה 19 נאמר שהיה איש אמת ונביא ושאלוהים העלה אותו אל מקום רם, ובסורה 21 הוא נמנה עם הסבלנים. הקוראן אינו מוסר עליו פרטים נוספים.

יש בקוראן נביא שכל מה שנאמר עליו נכנס בשתי שורות. בסורה התשע עשרה כתוב: הזכר בספר את אידריס, הוא היה איש אמת ונביא, והעלינו אותו אל מקום רם. בסורה העשרים ואחת הוא מופיע ברשימה קצרה, לצד ישמעאל, בין אלה שידעו לשאת בסבל. זה הכול. אין סיפור, אין שם של אב, אין עיר ואין תקופה.

אלא שמסורת דתית אינה סובלת חללים ריקים. בתוך דורות מעטים התמלאו שתי השורות האלה בביוגרפיה שלמה, ורוב החומר שממנו נבנתה מוכר היטב למי שקרא את ספרי חנוך.

מקום רם

מי הוא האיש? הפרשנים הראשונים של הקוראן, ובהם ההיסטוריון הגדול אל־טברי, השיבו כמעט פה אחד: אידריס הוא חנוך, בנו של ירד ואבי סבו של נח, והם אף מסרו את שמו בצורתו העברית, אח׳נוח׳. הרמז שהוביל אותם היה ההעלאה אל מקום רם. בכל המסורת המקראית יש רק אדם אחד מדורות בראשית שנאמר עליו שאלוהים לקח אותו אליו.

הקוראן עצמו אינו קושר בין השניים, וחוקרים בני זמננו מזכירים שהזיהוי הוא פרשנות ולא עובדה. ובכל זאת הוא התקבל, ומרגע שהתקבל, נפתח לפני אידריס כל המחסן הגדול של מסורות חנוך.

הראשון שכתב בקולמוס

המסורת המוסלמית מייחסת לאידריס שורה של המצאות. הוא היה הראשון שכתב בקולמוס. הוא היה הראשון שעסק בכוכבים ובחשבון. ולפי מסורת אחת קיבל מאלוהים שלושים מגילות.

מי שמכיר את ספרות חנוך יזהה כאן כל פרט. ספר היובלים, חיבור יהודי מן המאה השנייה לפני הספירה, אומר על חנוך שהיה הראשון מבני האדם שלמד כתב, ושרשם בספר את אותות השמיים לפי סדר חודשיהם. ספר חנוך א׳ מקדיש אחד עשר פרקים למסלולי השמש והירח. ובספר חנוך ב׳ מתואר הרגע שבו חנוך מקבל את כלי הכתיבה שלו:

אֱלֹהִים קָרָא לְאֶחָד מִשָּׂרֵי מַלְאָכָיו, פְּרָבוּאֵל שְׁמוֹ, שֶׁחָכְמָתוֹ מְהִירָה מִשֶּׁל כָּל שְׁאָר שָׂרֵי הַמַּלְאָכִים, וְהוּא הַכּוֹתֵב אֶת כָּל מַעֲשֵׂי אֱלֹהִים. אָמַר אֱלֹהִים לִפְרָבוּאֵל: הוֹצֵא אֶת הַסְּפָרִים מֵאוֹצְרוֹתַי, וְאֶת קֻלְמוֹס הַכְּתִיבָה הַמְּהִירָה, וְתֵן אוֹתוֹ לַחֲנוֹךְ. וּמְסֹר לוֹ מִיָּדְךָ אֶת הַסְּפָרִים הַנִּבְחָרִים וְהַמְנַחֲמִים.

ספר חנוך ב׳, פרק כב, פסוק 10

שם יוצאים מתחת ידו שלוש מאות שישים ושישה ספרים, ואצל אידריס שלושים מגילות. המספר השתנה בדרך, אך הדמות נשארה: האדם הראשון שהבין שידע שאינו נכתב הולך לאיבוד.

פרט אחד במסורת המוסלמית מפתיע יותר. אידריס, כך נמסר, היה גם הראשון שתפר בגדים, ולפניו התכסו בני האדם בעורות. מה לנביא ולמחט? ייתכן שזו דרכה של המסורת לומר שהתרבות כולה, מן האלפבית ועד הכותונת, התחילה באיש אחד. מעניין שגם במסורת יהודית מאוחרת, מימי הביניים, מתואר חנוך כתופר נעליים, שבכל תפר ותפר כיוון את ליבו לשמיים.

פגישה ברקיע הרביעי

המסורת המפורסמת ביותר על אידריס קשורה למסעו הלילי של מוחמד אל השמיים. בכל רקיע פוגש מוחמד נביא אחר: ברקיע הראשון את אדם, ברקיע השישי את משה, בשביעי את אברהם. ברקיע הרביעי מקבל את פניו אידריס, ומברך אותו במילים: ברוך הבא, אח ישר ונביא ישר.

איך הגיע לשם? סיפור אחד, שנמסר בשמו של כעב אל־אחבאר, יהודי מתימן שהתאסלם, מספר שלאידריס היה ידיד בין המלאכים. המלאך נשא אותו על כנפיו אל הרקיע הרביעי, ושם פגשו השניים את מלאך המוות, שהשתאה לראותו. נצטוויתי, אמר מלאך המוות, ליטול את נשמתו של אידריס ברקיע הרביעי, ולא הבנתי איך יגיע לכאן אדם שמקומו על הארץ. וכך מת אידריס בשמיים, ונשאר בהם.

הסיפור הזה פותר בעיה שהטרידה גם את היהודים. האם ייתכן שאדם ידלג על המוות? ספר חנוך א׳ משאיר את השאלה פתוחה:

בְּטֶרֶם הָיוּ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִסְתַּר חֲנוֹךְ, וְאִישׁ מִבְּנֵי הָאָדָם לֹא יָדַע הֵיכָן נִסְתַּר, אַיֵּהוּ וּמֶה עָלָה בְּגוֹרָלוֹ. כָּל מַעֲשָׂיו בְּיָמָיו הָיוּ עִם הַקְּדוֹשִׁים וְעִם הַמַּלְאָכִים הַשּׁוֹמְרִים.

ספר חנוך א׳, פרק יב, פסוקים 1 ו-2

חכמים אחדים במדרש בראשית רבה התעקשו שחנוך מת ככל אדם. הסיפור על אידריס מצא דרך ביניים: הוא עלה חי, ומת למעלה. שתי המסורות התלבטו באותה שאלה בדיוק, וכל אחת מהן פתרה אותה אחרת.

חנוך, אידריס, הרמס

במאה התשיעית, בבגדאד, קיבל אידריס זהות שלישית. האסטרולוג אבו מעשר כתב שהרמס הקדום, החכם האגדי שהיוונים והמצרים ייחסו לו את ראשית המדעים, הוא האיש שהעברים קוראים לו חנוך והערבים אידריס. הרמס הזה נודע בכינוי המשולש בגדולתו, והכתבים שיוחסו לו העסיקו את מלומדי אירופה עד ימיו של ניוטון. לפי אבו מעשר, הוא חי במצרים לפני המבול, חזה את בואו, ובנה מקדשים שעל קירותיהם חרט את כל הידע, כדי שלא יאבד במים.

כך נפגשו שלוש תרבויות גדולות סביב דמות אחת, אדם שחי לפני המבול. היהודים סיפרו על סופר שעלה לשמיים, היוונים על חכם שגילה את המדעים, והמוסלמים על נביא שקיבל מגילות. מלומדי בגדאד הביטו בשלושתם והחליטו שמדובר באותו אדם. היה בכך היגיון: כל תרבות זקוקה למישהו שיעמוד בראש שרשרת הידע שלה, וכשהתרבויות נפגשות, נוח יותר לאחד את האבות המייסדים מאשר לריב עליהם.

שם בלי פתרון

דבר אחד נשאר סתום עד היום, והוא השם. חכמי הלשון הערבים גזרו אותו מן השורש שפירושו לימוד, אותו שורש שממנו באה המילה מדרש: אידריס הוא מי שהרבה ללמוד. חוקרים מודרניים הציעו שמקור השם בשם יווני שהשתבש בדרך, ואין ביניהם הסכמה איזה שם זה היה.

אולי יש בכך משהו הולם. בספר בראשית מוקדשים לחנוך ארבעה פסוקים, בקוראן מוקדשות לאידריס שתי שורות, ובשני המקרים בנו הדורות הבאים על הבסיס הצר הזה מגדל שלם. אנחנו רגילים לחשוב שדמויות גדולות נולדות מסיפורים ארוכים. חנוך ואידריס מעידים שלפעמים די במשפט אחד, אם הוא מסתיים במקום הנכון: הוא איננו, כי לקח אותו אלוהים. והעלינו אותו אל מקום רם.