מיכאל, גבריאל, רפאל ואוריאל: המלאכים של ספר חנוך

בקצרהבספר חנוך א׳ נזכרים בין השאר מיכאל, גבריאל, רפאל, אוריאל, רעואל, שרכאל, סוריאל ופנואל. פרק כ מונה שישה מלאכים קדושים ואת תחומי האחריות שלהם, והנוסח היווני של הפרק מוסיף שביעי, רמיאל.

ברוב ספרי התנ״ך המלאכים באים והולכים בלי להציג את עצמם. מלאך עוצר את ידו של אברהם, מלאך נאבק עם יעקב עד עלות השחר, מלאך מתגלה לאשתו של מנוח, ואיש מהם אינו מוסר את שמו. כשמנוח מעז לשאול, הוא נענה: ״למה זה תשאל לשמי, והוא פלאי״.

רק בספר דניאל, מן המאוחרים שבספרי המקרא, מופיעים שני מלאכים בשמם: גבריאל ומיכאל. ספר חנוך, שחלקיו הקדומים נכתבו עוד לפני שספר דניאל קיבל את צורתו, הולך רחוק הרבה יותר. יש בו רשימות של מלאכים, חלוקת תפקידים, ואפילו משהו שנראה כמו ישיבת הנהלה.

ארבעה שמביטים למטה

כשהארץ מתמלאת בדם שהנפילים שופכים, מישהו בשמיים שם לב:

אָז הִשְׁקִיפוּ מִיכָאֵל, גַּבְרִיאֵל, סוּרִיאֵל וְאוּרִיאֵל, וְרָאוּ אֶת הַדָּם הָרַב שֶׁנִּשְׁפַּךְ עַל הָאָרֶץ, וְאֶת כָּל הֶחָמָס שֶׁנַּעֲשָׂה עָלֶיהָ. הֵם אָמְרוּ זֶה לָזֶה: הָאֲדָמָה הַשּׁוֹמֵמָה מַשְׁמִיעָה אֶת קוֹל זַעֲקָתָם עַד שַׁעֲרֵי הַשָּׁמַיִם. וְעַתָּה אֲלֵיכֶם, קְדוֹשֵׁי הַשָּׁמַיִם, קוֹבְלוֹת נַפְשׁוֹת בְּנֵי הָאָדָם וְאוֹמְרוֹת: הָבִיאוּ אֶת דִּינֵנוּ לִפְנֵי הָעֶלְיוֹן.

ספר חנוך א׳, פרק ט, פסוקים 1 עד 3

ארבעה מלאכים שומעים את הזעקה ומביאים אותה לפני אלוהים. בכתבי היד של הספר השמות משתנים מעט מנוסח לנוסח, ובנוסח שלפנינו הם מיכאל, גבריאל, סוריאל ואוריאל.

התשובה שהם מקבלים היא חלוקת משימות מסודרת. מלאך אחד נשלח אל בן למך, להזהיר אותו מפני המבול. רפאל נשלח לאסור את עזאזל ולהשליך אותו אל החושך. גבריאל נשלח אל הענקים, לגרום להם להשמיד זה את זה. מיכאל נשלח אל שמעזא ואל חבריו, להודיע להם את גזר דינם. ארבע בעיות, ארבעה שליחים.

שמות שהם משפטים

כל השמות האלה מסתיימים ב״אל״, וכל אחד מהם הוא משפט קצר על אלוהים. מיכאל פירושו ״מי כאל״. גבריאל קשור לגבורה, רפאל לרפואה, ואוריאל לאור או לאש.

לפעמים השם והתפקיד מתאימים זה לזה בדיוק. רפאל, שנשלח לכבול את עזאזל, מצטווה באותה נשימה גם לרפא את הארץ שהמלאכים השחיתו. המחבר הקדום לא בחר את השמות באקראי. מבחינתו, שמו של מלאך הוא תיאור המשרה שלו.

רשימת הממונים

בפרק כ הספר עוצר לרגע את העלילה ומוסר רשימה:

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הַמַּלְאָכִים הַקְּדוֹשִׁים הַשּׁוֹמְרִים: אוּרִיאֵל, אֶחָד מִן הַמַּלְאָכִים הַקְּדוֹשִׁים, הַמְמֻנֶּה עַל הָרַעַם וְעַל הָרַעַד. רְפָאֵל, אֶחָד מִן הַמַּלְאָכִים הַקְּדוֹשִׁים, הַמְמֻנֶּה עַל רוּחוֹת בְּנֵי הָאָדָם. רְעוּאֵל, אֶחָד מִן הַמַּלְאָכִים הַקְּדוֹשִׁים, הַנּוֹקֵם בָּעוֹלָם וּבַמְּאוֹרוֹת. מִיכָאֵל, אֶחָד מִן הַמַּלְאָכִים הַקְּדוֹשִׁים, הַמֻּפְקָד עַל הַטּוֹבִים שֶׁבִּבְנֵי הָאָדָם וְעַל הָעָם. שֶׁרְכָאֵל, אֶחָד מִן הַמַּלְאָכִים הַקְּדוֹשִׁים, הַמְמֻנֶּה עַל נַפְשׁוֹת בְּנֵי הָאָדָם שֶׁהָרוּחוֹת הֶחֱטִיאוּ. גַּבְרִיאֵל, אֶחָד מִן הַמַּלְאָכִים הַקְּדוֹשִׁים, הַמְמֻנֶּה עַל הַתַּנִּינִים, עַל הַגָּן וְעַל הַכְּרוּבִים.

ספר חנוך א׳, פרק כ, פסוקים 1 עד 7

בנוסח הגעז יש ברשימה שישה שמות. בנוסח היווני של הפרק נוסף שביעי, רמיאל, והרשימה נחתמת במספר שבעה.

מי שקורא את הרשימה מרגיש שהוא מעיין בתרשים של ארגון גדול. יש ממונה על הרעם, ממונה על רוחות בני האדם, ממונה על המאורות, ממונה על הגן ועל הכרובים. גם המסעות של חנוך, בפרקים שבאים אחר כך, בנויים במידה רבה לפי הרשימה הזאת: בכל מקום שהוא מגיע אליו מתלווה אליו אחד המלאכים האלה, והוא שמסביר לו מה הוא רואה.

ארבעה סביב הכיסא

בספר המשלים, החלק השני של ספר חנוך א׳, חנוך רואה ארבע דמויות עומדות מארבעת צדיו של אלוהי הרוחות, ושואל מי הן:

הוּא אָמַר לִי: הָרִאשׁוֹן הוּא מִיכָאֵל הַקָּדוֹשׁ, הָרַחוּם וְאֶרֶךְ הָאַפַּיִם. הַשֵּׁנִי, הַמְמֻנֶּה עַל כָּל הַמַּחֲלוֹת וְעַל כָּל הַמַּכּוֹת שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם, הוּא רְפָאֵל. הַשְּׁלִישִׁי, הַמְמֻנֶּה עַל כָּל הַכֹּחוֹת, הוּא גַּבְרִיאֵל הַקָּדוֹשׁ. וְהָרְבִיעִי, הַמְמֻנֶּה עַל הַתְּשׁוּבָה וְעַל תִּקְוַת הַיּוֹרְשִׁים אֶת חַיֵּי הָעוֹלָם, הוּא פְּנוּאֵל.

ספר חנוך א׳, פרק מ, פסוק 9

שלושה מן השמות כבר מוכרים. הרביעי, פנואל, תופס כאן את המקום שברשימות אחרות שמור לאוריאל. גם ההבדל הזה מלמד משהו: הספר נכתב בידי כמה מחברים, לאורך דורות, ולכל אחד מהם הייתה רשימה מעט שונה. על העיקרון, לעומת זאת, כולם הסכימו. סביב הכיסא עומדים ארבעה, ולכל אחד תחום משלו: רחמים, רפואה, גבורה ותשובה.

למה פתאום יש להם שמות

חכמי התלמוד שמו לב לתופעה, והיה להם הסבר. בתלמוד הירושלמי מובאת אמירה קצרה בשם רבי שמעון בן לקיש: גם שמות המלאכים עלו עם ישראל מבבל. כלומר, השמות הם מזכרת מן הגלות.

חוקרים רבים מקבלים את הכיוון הכללי. בתקופה הפרסית, ואחר כך בתקופה ההלניסטית, חיו היהודים בתוך אימפריות ענקיות, שבראשן עמד מלך רחוק, ובינו לבין נתיניו עמדו שרים, פקידים ושליחים. קשה שלא לראות את הדמיון בין חצר כזאת לבין השמיים של ספר חנוך.

אנחנו נוטים לחשוב על מלאכים כעל עניין של אמונה תמימה. ספר חנוך מציע תמונה מפוכחת יותר: המלאכים הם פתרון ארגוני. ככל שהאל נעשה גדול ומרוחק, נדרש מנגנון שיתווך בינו לבין העולם. מנגנון צריך בעלי תפקידים, ובעלי תפקידים צריכים שמות. כל ארגון אנושי שגדל מעבר לכמה עשרות חברים גילה את אותו הדבר.

מה נשאר מהם

ארבעת המלאכים לא נשארו בספר חנוך. רפאל הוא גיבורו של ספר טוביה, שם הוא מלווה נער למסע ומרפא את אביו העיוור. אוריאל הוא המלאך שמשיב על שאלותיו הקשות של עזרא בחזון עזרא. מיכאל וגבריאל נכנסו אל המקרא עצמו.

ובסידור התפילה הם מופיעים יחד עד היום. בקריאת שמע שעל המיטה אומרים: ״מימיני מיכאל ומשמאלי גבריאל, ומלפניי אוריאל ומאחוריי רפאל״. ארבעה מלאכים מארבעה צדדים, בדיוק כמו בחזון של חנוך. רק מה שעומד במרכז התחלף. בספר חנוך הם מקיפים את הכיסא של אלוהים. בתפילה הם מקיפים אדם שהולך לישון.

זה אולי השינוי המעניין מכולם. מלאך בלי שם הוא שליח: הוא בא, מוסר את דברו ונעלם. מלאך שיש לו שם הוא כתובת, מישהו שאפשר לפנות אליו. שם, אחרי הכול, הוא הדבר הראשון שאנחנו צריכים לדעת על מי שאנחנו מקווים שישמור עלינו.