בן האדם: הדמות המסתורית של ספר המשלים

בקצרהבן האדם הוא דמות שמימית שמופיעה בספר המשלים, פרקים לז עד עא בספר חנוך א׳. הוא מתואר כמי שנבחר והוסתר לפני בריאת העולם, יושב על כיסא הכבוד ושופט את המלכים ואת התקיפים. הוא מכונה גם הנבחר, הצדיק והמשיח.

יש ביטויים שהשימוש שוחק עד דק, ו״בן אדם״ הוא אחד מהם. ״תהיה בן אדם״, ״איזה בן אדם״, ״בן אדם, תסתכל לאן אתה הולך״. גם בלשון המקרא הצירוף צנוע למדי. בספר יחזקאל אלוהים פונה אל הנביא כ״בן אדם״ כתשעים פעם, והכוונה היא בערך זו: אתה, בן התמותה.

ואז, בחלק אחד של ספר חנוך, אותו צירוף עצמו נעשה לשמה של הדמות הרמה ביותר בשמיים אחרי אלוהים.

בא בימים, ואחר עמו

החלק הזה הוא ספר המשלים, פרקים לז עד עא בספר חנוך א׳. בחזון השני שבו חנוך רואה שתי דמויות:

שָׁם רָאִיתִי אֶחָד, בָּא בַּיָּמִים, וְרֹאשׁוֹ לָבָן כַּצֶּמֶר. וְעִמּוֹ הָיָה אַחֵר, שֶׁפָּנָיו כְּמַרְאֵה אָדָם, וּפָנָיו מְלֵאִים חֵן, כְּאַחַד הַמַּלְאָכִים הַקְּדוֹשִׁים. שָׁאַלְתִּי אֶת אֶחָד הַמַּלְאָכִים, הַהוֹלֵךְ עִמִּי, אֲשֶׁר הֶרְאָה לִי אֶת כָּל הַנִּסְתָּרוֹת, עַל בֶּן הָאָדָם הַזֶּה: מִי הוּא, מֵאַיִן הוּא, וּמַדּוּעַ הוּא הוֹלֵךְ עִם עַתִּיק הַיָּמִים? הוּא עָנָה וְאָמַר לִי: זֶה בֶּן הָאָדָם אֲשֶׁר לוֹ הַצֶּדֶק, וְהַצֶּדֶק שׁוֹכֵן עִמּוֹ. הוּא יְגַלֶּה אֶת כָּל הַנִּסְתָּרוֹת, כִּי בּוֹ בָּחַר אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת, וְחֶלְקוֹ גָּבַר עַל הַכֹּל לִפְנֵי אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת, בְּצֶדֶק עוֹלָמִים.

ספר חנוך א׳, פרק מו, פסוקים 1 עד 3

מי שמכיר את ספר דניאל מזהה את המקור. בפרק ז שם רואה דניאל ארבע חיות אימתניות עולות מן הים, ואחריהן את ״עתיק יומין״, ששער ראשו כצמר נקי. ואז, עם ענני השמיים, בא אחד ״כבר אנש״, כבן אדם, ומקבל שלטון ומלכות שלא תעבור.

אצל דניאל זהו דימוי: אחרי ארבע ממלכות שנראות כחיות טרף, באה מלכות שיש לה פני אדם. ספר המשלים לוקח את הדימוי ושואל עליו את השאלות שילד היה שואל. מי הוא? מאין הוא? למה הוא הולך עם עתיק הימים? והמלאך, שלא כדרכם של מלאכים, עונה תשובה מלאה.

שופט המלכים

התשובה מתחילה בצדק, ועוברת מיד לפוליטיקה:

וּבֶן הָאָדָם הַזֶּה שֶׁרָאִיתָ יַחֲרִיד אֶת הַמְּלָכִים וְאֶת הַתַּקִּיפִים מִמִּשְׁכָּבָם, וְאֶת הֶעָרִיצִים מִכִּסְאוֹתֵיהֶם. הוּא יְנַתֵּק אֶת מוֹסְרוֹת הֶעָרִיצִים, וִינַפֵּץ אֶת שִׁנֵּי הָרְשָׁעִים. הוּא יַדִּיחַ אֶת הַמְּלָכִים מִכִּסְאוֹתֵיהֶם וּמִמַּמְלְכוֹתֵיהֶם, עַל שֶׁאֵינָם מְרוֹמְמִים וּמְהַלְלִים אוֹתוֹ, וְאֵינָם מַכִּירִים בְּתוֹדָה מֵאַיִן נִתְּנָה לָהֶם הַמַּמְלָכָה.

ספר חנוך א׳, פרק מו, פסוקים 4 ו-5

ספר המשלים אינו מסתיר את מי הוא שונא. לאורך כל פרקיו חוזרים ״המלכים והתקיפים״ ו״אוחזי הארץ״, ותמיד באותו תפקיד: מי שאינם מכירים בכך שכוחם ניתן להם, ושיום אחד יעמדו למשפט. מי שיושיב אותם על ספסל הנאשמים הוא בן האדם, היושב על כיסא הכבוד. גם אלוהים נקרא בפרקים האלה בשם מיוחד, ״אלוהי הרוחות״. השם הזה כמעט אינו מופיע מחוץ לספר המשלים, ובתוכו הוא חוזר יותר ממאה פעמים.

הספר נותן לו גם שמות אחרים. הוא ״הנבחר״, הוא ״הצדיק״, ובשני מקומות הוא ״משיחו״ של אלוהי הרוחות. הוא משען לצדיקים, ״אור הגויים ותקוות עצובי הלב״, לשון שמזכירה את עבד ה׳ שבספר ישעיהו. כל התארים שהמקרא פיזר בין דמויות שונות מתכנסים כאן לדמות אחת.

מי שהיה לפני הכול

הרעיון הנועז ביותר נוגע לזמן. בן האדם אינו נולד בבוא העת. הוא קיים מראש:

לְשֵׁם כָּךְ נִבְחַר, וְנִסְתָּר הָיָה לְפָנָיו בְּטֶרֶם נִבְרְאָה הָאָרֶץ, וְעַד עוֹלָם יִהְיֶה לְפָנָיו.

ספר חנוך א׳, פרק מח, פסוק 6

במקום אחר נאמר ששמו נקרא לפני אלוהי הרוחות עוד בטרם נבראו השמש והכוכבים. זהו אחד הביטויים הקדומים ביותר בספרות היהודית לרעיון שהגואל הוכן לפני שהעולם נזקק לו. הרעיון לא נשאר בשוליים. התלמוד מונה שבעה דברים שנבראו קודם שנברא העולם, ואחד מהם הוא שמו של משיח.

יש כאן היגיון מנחם. מי שחי תחת שלטון שנראה נצחי רוצה לדעת שסופו של השלטון הזה נקבע עוד לפני שהתחיל.

הספר שלא נמצא בקומראן

מתי נכתב ספר המשלים? זו אחת השאלות השנויות במחלוקת בחקר ספר חנוך. מכל חלקי הספר, רק הוא לא נמצא בין מגילות ים המלח. רוב החוקרים מתארכים אותו היום לסוף המאה הראשונה לפני הספירה או למאה הראשונה לספירה.

התאריך חשוב מפני מה שקרה אחר כך. בספרי הבשורה שבברית החדשה ״בן האדם״ הוא הכינוי שישו משתמש בו שוב ושוב כשהוא מדבר על עצמו. האם הכינוי הגיע אל הבשורות מספר המשלים, או ששני החיבורים שאבו כל אחד בדרכו מספר דניאל? המחלוקת נמשכת, והיא אחת הסיבות לכך שהפרקים האלה נקראים בעיון רב כל כך.

ההפתעה של הפרק האחרון

לאורך כל ספר המשלים חנוך הוא עד. הוא רואה את בן האדם, שואל עליו, שומע הסברים. ואז, בפרק האחרון, הוא עולה אל שמי השמיים, ומלאך ניגש אליו:

הַמַּלְאָךְ הַהוּא בָּא אֵלַי, הֵרִים אֶת קוֹלוֹ, בֵּרַךְ אוֹתִי וְאָמַר: אַתָּה הוּא בֶּן הָאָדָם שֶׁנּוֹלַד לַצֶּדֶק. הַצֶּדֶק שׁוֹכֵן עָלֶיךָ, וְצִדְקַת עַתִּיק הַיָּמִים לֹא תַּעַזְבֶךָּ.

ספר חנוך א׳, פרק עא, פסוק 14

הקורא נשאר נבוך. אם חנוך הוא בן האדם, את מי ראה בכל הפרקים הקודמים? יש חוקרים שסבורים שהפרק נוסף לחיבור בשלב מאוחר. אחרים מציעים שחנוך מגלה כאן את דמותו השמימית, שהייתה קיימת עוד לפניו. היה אף מי שהתקשה בפסוק עד כדי כך שהציע לתקן את נוסחו. במסורת המאוחרת, מכל מקום, הכיוון הזה ניצח: בספרות ההיכלות חנוך עולה לשמיים והופך למלאך מטטרון.

שם פשוט לדמות גדולה

קל להתרגל לצירוף ״בן האדם״ ולשכוח כמה הוא מוזר. הדמות שתשפוט את מלכי הארץ אינה נקראת מלך. היא גם אינה נקראת גיבור או מלאך. היא נקראת בשם הפשוט ביותר שיש בשפה.

הספר נכתב בעולם שבו שליטים נהגו לכנות את עצמם אלים. התשובה שלו היא דמות שכל תוארה הוא שהיא אדם. ובפרק האחרון הוא מוסיף עוד צעד: החוזה, שהביט כל הזמן למעלה אל הדמות המושלמת, שומע שהיא נושאת את פניו. קשה לדעת אם המחבר התכוון לנחם את קוראיו או להטיל עליהם אחריות. ייתכן מאוד שלשניהם.