המסעות של חנוך אל קצה העולם

בקצרהבפרקים יז עד לו של ספר חנוך א׳ חנוך מובל בידי מלאכים אל קצות הארץ. הוא רואה את אוצרות הרוחות, נהר של אש, את המקום שבו כלואים כוכבים שחטאו, את החללים שבהם נאספות נפשות המתים, את עץ החיים, את ההר הקדוש שבלב הארץ, ואת גן הצדק שבו צומח עץ הדעת.

לפני שהיו מפות, היו סיפורים של אנשים שהלכו רחוק וחזרו. במאה החמישית לפני הספירה סיפר הרודוטוס ליוונים על מצרים ועל ארצות הסקיתים. כמה דורות אחריו שלח מחבר יהודי אלמוני את גיבורו רחוק יותר מכל נוסע אחר: אל המקום שבו הארץ נגמרת.

המסע הזה תופס את פרקים יז עד לו בספר חנוך א׳, כמעט חצי מספר העירים. אחרי שחנוך מוסר למלאכים שחטאו את גזר דינם, הוא אינו חוזר הביתה. מלאכים לוקחים אותו לסיור.

מסע עם מדריכים

לסיור יש תבנית קבועה. חנוך מגיע למקום, רואה דבר שאינו מבין, ושואל. המלאך שמלווה אותו עונה. את התפקיד הזה ממלאים המלאכים הקדושים שנמנו בפרק כ, כל אחד בתחום שעליו הוא ממונה: אוריאל, רפאל, רעואל ומיכאל.

חנוך הוא נוסע סקרן במיוחד. כשמיכאל שואל אותו מדוע הוא מתעניין כל כך בעץ אחד, הוא עונה: חפצי לדעת את הכול. ולפעמים הסקרנות הזאת מעוררת קוצר רוח גם אצל מלאך. חנוך, שואל אותו אוריאל באחד המקומות, מדוע תשאל, ולמה תחקור ותדרוש כל כך?

המקום שבו הכול נגמר

התחנות הראשונות הן אוצרות הטבע: המקום שבו שמורות הרוחות, אבן הפינה של הארץ, עמודי השמיים. משם ממשיך חנוך אל נהר של אש שנשפך אל ים גדול במערב, אל חושך גדול, ואל שבעה הרים של אבנים יקרות. ואז הוא מגיע אל הקצה ממש, מקום שאין שמיים מעליו ואין ארץ מתחתיו:

נוֹרָא הָיָה הַמַּרְאֶה שֶׁרָאִיתִי שָׁם: שִׁבְעָה כּוֹכָבִים בּוֹעֲרִים, גְּדוֹלִים כְּהָרִים, וּכְרוּחוֹת הִתְחַנְּנוּ אֵלַי. וְהַמַּלְאָךְ אָמַר: הַמָּקוֹם הַזֶּה הוּא קְצֵה הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. בֵּית אֲסוּרִים הוּא לְכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְלִצְבָא הַשָּׁמַיִם.

ספר חנוך א׳, פרק יח, פסוקים 13 ו-14

מה חטאו כוכבים? המלאך מסביר: הם לא יצאו במועדם. בעולם של ספר חנוך גם גרמי השמיים הם יצורים שיש להם תפקיד, ואיחור הוא עבירה. מי שקרא את ספר המאורות שבהמשך הספר, על לוח השנה המדויק שלו, מבין עד כמה המחבר רציני בעניין הזה. סדר הזמנים הוא חוק, והיקום כולל בית סוהר למי שמפר אותו.

העץ שאין דומה לו

בדרך חזרה מן הקצה מגיע חנוך אל שבעה הרים נהדרים. האמצעי שבהם דומה לכיסא, וסביבו עצים.

בֵּינֵיהֶם עָמַד עֵץ אֶחָד שֶׁכְּרֵיחוֹ לֹא הֵרַחְתִּי מֵעוֹלָם. לֹא בֵּין הָעֵצִים הָאֵלֶּה וְלֹא בֵּין עֵצִים אֲחֵרִים הָיָה עֵץ שֶׁיִּדְמֶה לוֹ בְּרֵיחוֹ. עָלָיו, פְּרָחָיו וְעֵצוֹ אֵינָם נוֹבְלִים לְעוֹלָם, וְזַרְעוֹ וּפִרְיוֹ טוֹבִים, כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַתָּמָר.

ספר חנוך א׳, פרק כד, פסוק 4

מיכאל מסביר שעל ההר הזה עתיד אלוהים לשבת כשיבוא לפקוד את הארץ לטובה, ושבעץ אסור לגעת עד יום הדין הגדול. אז יינתן פריו לצדיקים, והעץ עצמו יינטע במקום הקדוש, מול בית ה׳. ריחו ייכנס בעצמותיהם, והם יאריכו ימים כאבותיהם הקדמונים.

זהו עץ החיים, והמחבר עושה בו דבר מעניין. בספר בראשית העץ נמצא בגן עדן, והדרך אליו חסומה. כאן הוא ממתין על הר רחוק, ויש לו תאריך יעד וכתובת חדשה: ירושלים.

ההר שבלב הארץ

מיד אחר כך מגיע חנוך אל המקום שאליו העץ מיועד:

מִשָּׁם הָלַכְתִּי אֶל לֵב הָאָרֶץ, וְרָאִיתִי מָקוֹם מְבֹרָךְ וְדָשֵׁן, וּבוֹ עֲנָפִים הַמְלַבְלְבִים וְצוֹמְחִים מִגֶּזַע עֵץ כָּרוּת. שָׁם רָאִיתִי הַר קָדוֹשׁ, וּמִתַּחַת לָהָר נַחַל מַיִם, הַשּׁוֹטֵף דָּרוֹמָה.

ספר חנוך א׳, פרק כו, פסוקים 1 ו-2

השם ירושלים אינו נזכר, וגם אינו יכול להיזכר, שהרי חנוך חי דורות רבים לפני שנבנתה. המחבר פותר את הבעיה בתיאור של מי שרואה עיר שעוד אינה קיימת: הר קדוש, מולו ממזרח הר שני, ביניהם גיא עמוק וצר, ונחל ששוטף דרומה. מי שעמד פעם על הר הזיתים מזהה כל פרט.

בין ההרים המבורכים יש גם גיא מקולל, ואוריאל מסביר שהוא נועד למקוללים לנצח. זהו גיא בן הינום, שעתיד לתת את שמו לגיהינום. שני הקצוות של הגמול, עץ החיים ומקום העונש, מוצבים במרחק הליכה זה מזה.

הגן שבמזרח

מן המרכז יוצא חנוך מזרחה. הוא חוצה מדבר, עובר הרים של לבונה ושל מור, ואחריהם הרים של נרד, של קינמון ושל פלפל. הרשימה הזאת איננה אגדה. אלה הסחורות שהגיעו אל ארץ ישראל בדרכי השיירות מדרום ערב ומהודו, והמחבר מציב את מקורן בדיוק היכן שסוחר בן זמנו היה מציב אותו: רחוק מאוד במזרח. ומעבר להן, הגן.

עָנָה לִי הַמַּלְאָךְ הַקָּדוֹשׁ רְפָאֵל, שֶׁהָיָה עִמִּי, וְאָמַר: זֶה עֵץ הַדַּעַת, שֶׁמִּמֶּנּוּ אָכְלוּ אָבִיךָ הַקַּדְמוֹן וְאִמְּךָ הַקַּדְמוֹנִית, שֶׁהָיוּ לְפָנֶיךָ. הֵם קָנוּ דַּעַת, עֵינֵיהֶם נִפְקְחוּ, הֵם יָדְעוּ כִּי עֵירֻמִּים הֵם, וְגֹרְשׁוּ מִן הַגָּן.

ספר חנוך א׳, פרק לב, פסוק 6

קשה לדמיין דיווח יבש יותר על החטא הקדמון. אין נחש, אין פיתוי ואין האשמות. רפאל מציין שאביו ואמו הקדמונים של חנוך אכלו מן העץ, קנו דעת וגורשו, ועובר הלאה. הסיבה ברורה למי שקרא את הספר מתחילתו. בספר חנוך הרוע לא התחיל בגן עדן. הוא התחיל על הר חרמון, כשמלאכים ירדו ולימדו את בני האדם מה שלא היו צריכים לדעת. העץ הוא עוד אתר במסלול.

מפה של צדק

מי שמסמן את התחנות על מפה מקבל תמונה מוזרה. יש בה מקומות אמיתיים לגמרי, כמו הרי ירושלים וארצות הבשמים, ולצדם מקומות שאיש לא ראה: בית סוהר לכוכבים, חללים שבהם ממתינות נפשות המתים, הר שהוא כיסא.

אבל למפה יש עיקרון, והוא אינו גאוגרפי. כל מה שאדם מאמין בו ואינו רואה מקבל בה מקום. הדין מקבל צורה של גיא, והשכר צורה של עץ שאפשר להריח. בעולם שבו הרשעים מצליחים והצדיקים ממתינים, המחבר אינו מתווכח. הוא לוקח את הקורא לסיור ומראה לו שהכול כבר בנוי, ורק הדיירים עוד לא הגיעו.

מפות עתיקות נהגו לסמן את קצות העולם במפלצות. המפה של חנוך מסמנת אותם בבתי דין. זו אולי הדרך הטובה ביותר להבין מה הפחיד את בני דורו, ומה ניחם אותם.