עשרת הרקיעים: המסע של חנוך אל השמיים

נסו לדמיין מעלית שיש בה עשרה כפתורים, ובכל קומה נפתחות הדלתות אל עולם אחר. בקומה אחת מחסנים של שלג. באחרת גן שריחו אינו ניתן לתיאור. באחרת מאות מלאכים עומדים דוממים ומסרבים לשיר. הנוסע במעלית הוא אדם אחד, והוא מפחד כמעט לכל אורך הדרך.

כך, פחות או יותר, בנוי ספר חנוך ב׳. שני אנשים זוהרים מעירים את חנוך משנתו, נושאים אותו על כנפיהם, ומעלים אותו מרקיע לרקיע. זו אחת ממפות השמיים המפורטות ביותר שהשאיר לנו העולם העתיק.

מה הם עשרת הרקיעים

עשרת הרקיעים הם הקומות של השמיים לפי ספר חנוך ב׳, המכונה גם ״ספר סודות חנוך״. חנוך עובר בהם בזה אחר זה, ובכל אחד מהם הוא רואה חלק אחר של העולם העליון. המסע מסתיים ברקיע העשירי, מול כיסא אלוהים.

הרקיעים התחתונים: מזג אוויר ואסירים

ברקיע הראשון חנוך רואה ים גדול, גדול מן הים שעל הארץ. מראים לו את המלאכים הממונים על סדרי הכוכבים, ואת אוצרות השלג והטל. מי שתהה פעם מאין בא השלג מקבל כאן תשובה פשוטה: הוא מאוחסן.

הרקיע השני חשוך. חנוך רואה בו אסירים תלויים, שממתינים למשפט ובוכים בלי הרף. אלה מלאכים שמרדו. הם פונים אליו בבקשה מפתיעה, שיתפלל בעדם, והוא משיב בענווה: מי אני, בן תמותה, שאתפלל בעד מלאכים?

הרקיע השלישי: גן העדן ומה שמצפון לו

ברקיע השלישי נמצא גן העדן. במרכזו עומד עץ החיים, שמראהו כזהב וכאש. מעיינות של דבש וחלב, של שמן ויין, נובעים בו ונפרדים לארבעה ראשים, ושלוש מאות מלאכים שומרים עליו בשירה שאינה פוסקת. המלאכים מסבירים לחנוך למי מיועד המקום: לנותנים לחם לרעבים, למכסים ערום בבגד, לעוזרים ליתומים.

אבל באותו רקיע עצמו, בצד צפון, יש גם מקום אחר: חושך, אש עכורה, כפור וקרח. הוא מיועד למי שעשקו את העני, ולמי שיכלו להשביע רעב ולא השביעו. המחבר הציב את גן העדן ואת מקום העונש באותה קומה, במרחק הליכה זה מזה. קשה לחשוב על דרך ברורה יותר לומר שההבדל ביניהם תלוי במעשים, ולא בגורל.

הרקיע הרביעי: חדר המכונות של העולם

ברקיע הרביעי חנוך רואה כיצד פועלים המאורות. השמש יוצאת ונכנסת בשערים שבמזרח ובמערב, ואלפי מלאכים מלווים אותה. ליד מרכבתה עפים יצורים מופלאים, פניקסים וחלקידרים, שרגליהם וזנבותיהם כשל אריה וראשם ראש תנין. גם לירח יש שערים משלו, שנים עשר במספר, וחנוך מונה את הימים שהוא שוהה בכל אחד מהם.

זה החלק המדעי של המסע. המחבר מנסה להסביר, בכלים של זמנו, את אורך השנה, את ההבדל בין שנת השמש לשנת הירח ואת חילופי העונות.

הרקיע החמישי: המלאכים ששתקו

ברקיע החמישי חנוך פוגש צבא עצום של יצורים שמראיהם כבני אדם וקומתם כשל ענקים. הם נקראים ״גריגורי״, והם אחיהם של המלאכים שירדו אל הר חרמון. פניהם נוגים, פיהם דומם, ואין ברקיע הזה שום עבודת קודש.

חנוך עושה כאן דבר שאינו מצופה מאורח. הוא מוכיח אותם: למה אתם מחכים, אחיי? למה אינכם משרתים לפני אלוהים? הם מקשיבים לו. ארבעה שופרות נשמעים יחד, והמלאכים פוצחים בשירה. זו הפעם היחידה במסע שבה נוכחותו של אדם משנה משהו בשמיים.

הרקיע השישי והשביעי: ההנהלה

ברקיע השישי יושבים שבעה מחנות של מלאכים זוהרים, שאינם נבדלים זה מזה בדבר. הם מנהלים את העולם: קובעים את מהלכי הכוכבים, ממונים על העונות, על הנהרות ועל פרי האדמה, ורושמים את מעשיהם של כל בני האדם.

ברקיע השביעי האור כבר גדול מנשוא. חנוך רואה מחנות של אש, כרובים ושרפים, ומרחוק את אלוהים יושב על כיסאו. כאן קורה דבר מטריד: שני האנשים שליוו אותו מודיעים שעד כאן נצטוו ללכת עמו, ונעלמים. חנוך נשאר לבדו בקצה הרקיע, נופל על פניו, ואומר לעצמו: אוי לי, מה היה לי? המלאך גבריאל בא ונושא אותו הלאה, כעלה הנישא ברוח.

שלושת הרקיעים העליונים

לשלושת הרקיעים האחרונים יש שמות עבריים, והספר טורח לציין זאת. השמיני נקרא ״מזלות״, והוא מחליף את העונות. התשיעי נקרא ״כוכבים״, ובו מעונותיהם של שנים עשר המזלות. והעשירי:

בָּרָקִיעַ הָעֲשִׂירִי, הַנִּקְרָא עֲרָבוֹת, רָאִיתִי אֶת מַרְאֵה פְּנֵי אֱלֹהִים: כְּבַרְזֶל שֶׁלֻּבַּן בָּאֵשׁ וְהוּצָא מִמֶּנָּה, מַתִּיז נִיצוֹצוֹת וּבוֹעֵר.

ספר חנוך ב׳, פרק כב, פסוק 1

ברקיע הזה חנוך משתנה. המלאך מיכאל מפשיט אותו מבגדיו הארציים, מושח אותו בשמן שזוהר כקרן שמש, ומלביש אותו בגדי כבוד. חנוך מביט בעצמו, ורואה שהוא נעשה כאחד המלאכים. אחר כך הוא מקבל קולמוס, וכותב שלוש מאות שישים ושישה ספרים.

מאין בא הרעיון של שמיים רבים

המחבר של ספר חנוך ב׳ לא המציא את הרעיון ששמיים בנויים קומות. בעולם העתיק רווחה ההנחה שיש שבעה רקיעים, כמספר גרמי השמיים הנעים שנראים בעין. גם בתלמוד, במסכת חגיגה, נמנים שבעה רקיעים בשמותיהם, והעליון שבהם נקרא ערבות, בדיוק כמו הרקיע העליון של חנוך. השליח פאולוס מספר באחת מאיגרותיו על אדם שהועלה ״עד הרקיע השלישי״, אל גן העדן, ממש כמו במפה של ספר חנוך.

ומה עם עשרה? כאן יש לזכור שהספר מוכר בשתי גרסאות. בגרסה הקצרה יש שבעה רקיעים בלבד, וחוקרים רבים סבורים ששלושת העליונים נוספו מאוחר יותר. מישהו, כך נראה, הרגיש ששבעה אינם מספיקים.

למה למפות את השמיים

אפשר לשאול מדוע טרח מישהו לשרטט מפה כה מפורטת של מקום שאיש לא ביקר בו. התשובה קשורה למה שהמפה משיגה. עולם שיש לו קומות, שערים ומלאכים ממונים הוא עולם מסודר. השלג אינו יורד במקרה, השמש אינה שוקעת במקרה, והצדיק והרשע אינם מקבלים את אותו הגורל.

אנחנו כבר איננו מאמינים שהשלג מאוחסן במחסנים. אבל הצורך שעומד מאחורי המפה מוכר לנו היטב. גם אנחנו מעדיפים עולם שיש בו סדר, גם אם צריך לעלות עשר קומות כדי למצוא אותו.