מי היו הנפילים? הענקים של ספר חנוך

פרק ו בספר בראשית מזכיר ספר מתח שמישהו תלש ממנו את הדפים, בדיוק בעמוד שבו היה אמור להתגלות הפתרון. ארבעה פסוקים קצרים מספרים על ״בני האלוהים״ שראו את בנות האדם ולקחו להם נשים, ואז נאמר: ״הנפילים היו בארץ בימים ההם״. מי היו הנפילים? מאין באו? מה עלה בגורלם? התורה ממשיכה הלאה, אל נח ואל המבול, ומשאירה את הקורא עם השאלות.

ספר חנוך הוא, בין השאר, ניסיון להחזיר את הדפים החסרים למקומם.

מי היו הנפילים: התשובה הקצרה

לפי ספר חנוך א׳, הנפילים היו ילדיהם של מלאכים ושל נשים בנות תמותה. מאתיים מלאכים, המכונים ״השומרים״ או ״העירים״, ירדו אל הר חרמון ולקחו להם נשים מבנות האדם. הנשים הרו, והילדים שנולדו להן לא דמו לשום דבר שהעולם ראה קודם לכן. הספר מתאר אותם בארבעה פסוקים שקשה לשכוח:

הַנָּשִׁים הָרוּ וְיָלְדוּ אֶת הַנְּפִילִים, עֲנָקִים שֶׁגָּבְהָם שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה. הֵם אָכְלוּ אֶת כָּל יְגִיעַ הָאָדָם, עַד שֶׁלֹּא נוֹתַר לִבְנֵי הָאָדָם דָּבָר לֶאֱכֹל. הֵם הֵחֵלּוּ לַחֲטֹא בָּעוֹף וּבַחַיָּה, בָּרֶמֶשׂ וּבַדָּג, אָכְלוּ אֶת בְּשָׂרָם וְשָׁתוּ אֶת דָּמָם. אָז קוֹנְנָה הָאָרֶץ עַל הֶחָמָס.

ספר חנוך א׳, פרק ז, פסוקים 2 עד 5

שלוש מאות אמה הן כמאה וארבעים מטר, בערך גובהו של מגדל בן ארבעים קומות. אפשר להתווכח אם המחבר התכוון למספר כפשוטו. קשה יותר להתווכח עם התמונה: יצורים גדולים כל כך, שהעולם פשוט אינו מספיק להם.

רעב שאין לו סוף

שימו לב למה שהספר בוחר לספר על הנפילים. הוא אינו מתאר את פניהם, את קולם או את כלי נשקם. הוא מתאר את התיאבון שלהם. תחילה הם אוכלים את כל מה שבני האדם מגדלים. כשזה נגמר הם עוברים לעופות, לחיות ולדגים. בסוף נשארת רק הארץ עצמה, והיא זו שמקוננת.

אנחנו רגילים לחשוב על מפלצות כעל יצורים שמאיימים עלינו בכוח. ספר חנוך מציע רעיון מטריד יותר: הסכנה הגדולה היא יצור שצורך יותר ממה שהעולם מסוגל לייצר. מי שכתב את הדברים לפני יותר מאלפיים שנה לא שמע על משבר אקלים או על דיג יתר. ובכל זאת, התיאור שלו מוכר לנו היטב.

למה בספר בראשית הסיפור קצר כל כך

בספר בראשית מוקדשים לעניין ארבעה פסוקים בלבד. חוקרים רבים סבורים שהפסוקים האלה רומזים לסיפור רחב יותר, שהיה מוכר לקוראים הקדומים ולכן לא היה צורך לפרט אותו. אחרים סבורים שהסדר הפוך, ושספר חנוך הוא שהרחיב את הפסוקים הקצרים לסיפור שלם. כך או כך, מי שרוצה לדעת מה אירע שם ימצא בתורה רמז, ובספר חנוך עלילה.

גם השם עצמו נשאר חידה. המילה ״נפילים״ נשמעת כאילו נגזרה מן השורש נפ״ל, ופרשנים הציעו לה הסברים שונים: אלה שנפלו מן השמיים, או אלה שהפילו אחרים. המתרגמים הקדומים של התורה ליוונית לא הסתבכו, וכתבו פשוט ״ענקים״. כך גם מבינים אותם המרגלים בספר במדבר, כשהם חוזרים מן הארץ ומדווחים: ״ושם ראינו את הנפילים... ונהי בעינינו כחגבים״.

מה עלה בגורלם

ספר חנוך מספר שזעקת בני האדם עלתה השמיימה, וארבעה מלאכים הביאו אותה לפני אלוהים. התגובה הייתה חריפה. המלאך גבריאל נשלח לשסות את הענקים זה בזה, עד שישמידו את עצמם במלחמה. אחר כך בא המבול ושטף את מה שנשאר.

אלא שהספר אינו מסתפק בסוף הזה. מה עושים עם יצור שחציו בשר וחציו רוח? הגוף יכול למות, אבל הרוח צריכה ללכת לאנשהו:

וְעַתָּה הָעֲנָקִים הָאֵלֶּה, שֶׁנּוֹלְדוּ מֵרוּחַ וּמִבָּשָׂר, רוּחוֹת רָעוֹת יִקָּרְאוּ עַל הָאָרֶץ, וְעַל הָאָרֶץ יִהְיֶה מְעוֹנָם.

ספר חנוך א׳, פרק טו, פסוק 8

זו אחת התשובות הקדומות ביותר לשאלה שהטרידה דורות רבים: מאין באו השדים והרוחות הרעות. לפי ספר חנוך, הם שארית. הענקים מתו, ומה שנותר מהם ממשיך להסתובב בעולם ולהזיק.

הנפילים והמבול

בספר בראשית, הסיפור על בני האלוהים והסיפור על המבול מונחים זה ליד זה, והקורא נשאר לנחש מה הקשר ביניהם. ספר חנוך מחבר אותם במפורש. המבול, לפי הספר, הוא קודם כול פעולת ניקוי. הארץ התמלאה דם וחמס בגלל הענקים ובגלל מה שלימדו אבותיהם, ואין דרך לתקן אותה בלי לשטוף אותה. לפני שהמים באים נשלח מלאך אל בנו של למך, הוא נח, להזהיר אותו וללמד אותו כיצד יינצל, כדי שזרעו יישאר ויישב בכל הארץ.

יש בכך היגיון סיפורי פשוט. מי שמספר על אסון גדול כל כך חייב גם להסביר מה הצדיק אותו. חטאים רגילים של בני אדם רגילים נראו כנראה למחבר הסבר קטן מדי למבול שלם. ענקים שאוכלים את העולם הם כבר סיבה בסדר גודל מתאים.

הנפילים מחוץ לספר חנוך

ספר חנוך אינו המקור היחיד. גם ספר היובלים, חיבור יהודי מימי בית שני, מספר על הענקים ועל חטאיהם. במערות קומראן, ליד ים המלח, נמצאו קטעים מחיבור ארמי המכונה ״ספר הענקים״, שמספר את הסיפור מנקודת מבטם של הענקים עצמם, על חלומותיהם הרעים ועל פחדם מן העונש המתקרב. באחד הקטעים נזכר ענק ששמו גלגמש, כשמו של גיבור האפוס המסופוטמי הנודע. מתברר שגם סיפורים נודדים, ולפעמים הם מחליפים צד בדרך.

חכמי המדרש, לעומת זאת, לא אהבו את הרעיון שמלאכים מתחתנים עם נשים. במדרש בראשית רבה מובא בשם רבי שמעון בר יוחאי ש״בני האלוהים״ הם בני הדיינים, כלומר בני אדם רמי מעלה. כך הפך סיפור על פלישה מן השמיים לסיפור על שחיתות של בעלי כוח. ייתכן שזה שינוי קטן מכפי שנדמה.

למה אנחנו צריכים ענקים

כמעט בכל תרבות יש סיפור על ימים קדומים שבהם הכול היה גדול יותר: הגיבורים, החטאים וגם העונשים. אנחנו נוטים לדמיין את העבר כמקום שבו חיו ענקים, אולי מפני שכך קל יותר להסביר את ההריסות שנשארו אחריהם.

ספר חנוך מוסיף לסיפור הזה פרט אחד, שהופך אותו ליותר מאגדה. הנפילים בספר אינם רעים מלידה. הם תוצאה. מישהו חצה גבול שאסור היה לחצות, והעולם קיבל יצורים שאין לו דרך להאכיל. הענקים עצמם נעלמו מזמן. השאלה מה קורה כשכוח גדול פוגש תיאבון בלי גבול נשארה איתנו.